<h1>מנורת המאור נר שלישי סימן צ"ז</h1>
<h2>דף ד:</h2>
ואף על פי שקורא אדם קריאת שמע שחרית וערבית, יקראנה על מטתו, כדגרסינן בפרק קמא דברכות אמר רבי יהושע בן לוי אף על פי שקורא אדם קריאת שמע שחרית וערבית מצוה לקרותה על מטתו. אמר רב אשי מאי קראה רגזו ואל תחטאו וגו' (תהלים ד, ה). אמר רב נחמן בר יצחק אם תלמיד חכם הוא אינו צריך. אביי אמר אף תלמיד חכם צריך ליה למימר חד מפסוקי דרחמי, כגון בידך אפקיד רוחי וגו' (שם לא, ו). אמר רבי לוי בר חמא אמר ריש לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר רע, שנאמר רגזו ואל תחטאו (שם ד, ה), אי אזיל מוטב ואם לאו יעסוק בתורה, שנאמר אמרו בלבבכם (שם), ואי אזיל מוטב ואי לאו יקרא קריאת שמע, שנאמר על משכבכם (שם), ואי אזיל מוטב ואי לאו יזכר לו יום המיתה, שנאמר ודמו סלה (שם). וגרסינן בפסיקתא (דר"כ פכ"ה, קנח), על פסוק זה רגזו ואל תחטאו וגו', רבי יעקב בר אבינא ורבנן, רבי יעקב אומר הרגז יצרך ואל יחטיאך, ורבנן אמרי הכעס יצרך ואל תבא לידי חטא. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל אני אמרתי לך, שתתפלל בבית הכנסת שיש בעירך; ואם אין אתה יכול להתפלל בבית הכנסת, התפלל בתוך שדך; ואם אין אתה יכול להתפלל בתוך שדך, התפלל בתוך ביתך; ואם אין אתה יכול להתפלל בתוך ביתך, התפלל על מטתך; ואם אין אתה יכול להתפלל על מטתך, אמרו בלבבכם וגו'. ובוחן כליות יודע מי שהוא יכול להתפלל בכל הענינים הללו שהוא חייב בכלן ואם עושה כן שכרו הרבה.
<h2>דף ה.</h2>
והקריאת שמע שקורא אדם על מטתו הוא לאדם מגן ומחסה להצילו מן התלאות המזומנות בלילה יותר מביום, כדגרסינן בפרק קמא דברכות אמר רבי אלעזר כל הקורא קריאת שמע על מטתו כאלו אוחז חרב שתי פיפיות בידו, שנאמר רוממות אל בגרונם וגו' (תהלים קמט, ו). ומאי משמע, אמר מר זוטרא מרישיה דקרא שמעת ליה, שנאמר יעלזו חסידים בכבוד וגו' (שם שם, ה) וכתיב רוממות אל בגרונם וגו'. אמר רבי יצחק: כל הקורא קריאת שמע על מטתו מזיקין בדלין ממנו, שנאמר ובני רשף יגביהו עוף (איוב ה, ז); ואין עוף אלא תורה, שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו (משלי כג, ה); ואין רשף אלא מזיקין, שנאמר מזי רעב ולחמי רשף (דברים לב, כד). ובענין קריאת שמע שעל מטתו. יש אומרים, שאומר פרשה ראשונה; ויש אומרים, שקורין גם כן פרשת והיה אם שמע, לפי שיש בה גם כן ובשכבך ובקומך. ואומרה עם שיר של פגעים ופסוקי דרחמי, דגרסינן במסכת שבועות פרק ידיעות הטמאה (טו, ב) תנו רבנן שיר של תודה וכו', שיר פגעים בכנורות ובנבלים ובתפים ואומר ישב בסתר עליון, עד כי אתה ה' מחסי (תהלים צא, א—ט), וחוזר ואומר מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו, עד לה' הישועה וגו' (שם ג, א—ט). רבי יהושע בן לוי אמר להני קראי וגני. והיכי עביד הכי והא אמר רבי יהושע בן לוי אסור להתרפאות בדברי תורה, להגין שאני. ורב עמרם סדר והוסיף ברכת המפיל חבלי שנה וכו' יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתשכיבני לשלום וכו'. ואומר ברוך ה' ביום; ויאמר ה' אל השטן יגער וגו' (זכריה ג, ב); בידך אפקיד רוחי וגו' (תהלים לא, ו); יברכך וגו' (במדבר ו, כד). והרא"ש היה אומר השכיבנו.
<h2>דף ט:</h2>
ואף על פי שאמרו, שקורין אותה בשחרית כדי שיראה חברו ברחוק ארבע אמות ויכירנו, יותר הוא טוב לשהות מעט ויקראנה בהנץ החמה כמנהג הותיקין, כדגרסינן בפרק קמא דברכות אמר רבי יוחנן: ותיקין היו גומרין אתה עם הנץ החמה. תניא נמי הכי: רבי יהודה בן תימא אומר: ותיקין היו גומרים אותה עם הנץ החמה כדי שיהא סומך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום.
<h2>דף יג:</h2>
המבטל קריאת שמע שחרית וערבית, בבזות בעיניו מצוה זו, אין לו תקנה עולמית, כדגרסינן בפרקא קמא דחגיגה (ט, ב): תניא: מעות לא יוכל לתקן (קהלת א, טו), זה שבטל קריאת שמע שחרית וערבית; וחסרון לא יוכל להמנות (שם), זה שנמנו חבריו לדבר מצוה ולא נמנה עמהם. רוצה לומר, בבזות המצוה. אבל מי שאינו יכול לכון בקריאתה מרוב אנחה או מגודל שמחה, כגון מי שמתו מוטל לפניו או חתן ושושביניו, שהם פטורים מקריאת שמע כפי תקנת חכמינו ז"ל, אין זה חסרון. ובעון בטול שמע חרבה ירושלים, כדגרסינן פרק כל כתבי הקדש (שבת קיט, ב): אמר רבי אבהו: לא חרבה ירושלים אלא מפני שבטלו בה קריאת שמע שחרית וערבית, שנאמר: הוי משכימי בבקר שכר ירדפו מאחרי בנשף יין ידליקם (ישעיה ה, יא). וכתיב: לכן גלה עמי מבלי דעת וכבודו מתי רעב והמונו צחה צמא (שם שם, יג). ועל כן יש לו לאדם להיות זהיר בקריאת שמע, כדי שלא ישכח לקרותה, וגם יקבל עליו עול מלכות שמים באהבה ובזריזות יקום בבקר.
ועם כל זה אם נאנס בשינה ולא אמר יותר מפסוק ראשון, יצא. וגרסינן פרק היה קורא אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב: אמר 'שמע ישראל' ונאנס בשינה, יצא. אמר ליה רב נחמן לדארו עבדיה: בפסוק קמא צערן, טפי לא צערן. אמר ליה רב יוסף לרב יוסף בריה דרבא: אבוך היכי קא עביד, אמר ליה: בפסוק קמא קא מצער נפשיה, טפי לא מצער נפשיה. והכל כפי לבו, דרחמנא לבא בעי.
